רע"פ 8873/07

תקציר

במקרה זה, הן היינץ ישראל בע"מ והן המדינה ביקשו לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין תפיסת מסמכים במסגרת חקירת משטרה של אירוע שבו פורמולה לתינוקות על בסיס סויה החסרה ויטמין B1 הובילה למותם ולפציעתם של תינוקות. המשטרה תפסה מסמכים ונתוני מחשב ממשרדו של מנכ"ל היינץ-רמדיה, שלטענת היינץ מוגנים תחת חיסיון עורך דין-לקוח. בית המשפט המחוזי קבע כי חיסיון כזה חל רק על מסמכים שברשות עורך דין, החלטה שעליה ערערו היינץ ולשכת עורכי הדין, שטענו כי החיסיון צריך לחול גם על מסמכים שבידי הלקוח בשל שינויים טכנולוגיים בתקשורת, כגון דואר אלקטרוני. למרות שהמדינה לא הסכימה בתחילה, מאוחר יותר היא התיישרה עם פרשנות זו, וצמצמה את המחלוקת באופן משמעותי. בסופו של דבר ביטל בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, בקובעו כי חיסיון עורך דין-לקוח אכן יכול לחול על מסמכים הנמצאים במשמורת הלקוח. בית המשפט התייחס גם לאופן הטיפול בחומרים חסויים בחקירות, והדגיש את הצורך באיזון עדין בין זכויות החשוד לבין צרכי החקירה. הם ציינו את חשיבות השמירה על החיסיון גם כאשר מסמכים אינם נתפסים מעורך דין, והדגישו את אופיין המתפתח של פרשנויות משפטיות לאור ההתקדמות הטכנולוגית. בנוסף, הוא הדגיש את הצורך בנהלים חדשים לניהול החיפוש והתפיסה של חומרים ממוחשבים ובירור טענות לסודיות, תוך השארת כמה סוגיות רחבות יותר ללא פתרון למקרים עתידיים.