תאד"מ 32685-02-21

תקציר

התובע תבע את הנתבע על כך ששלחה לו תשעה מיילים פרסומיים ללא הסכמתו, ותבע פיצוי של 1,000 ₪ עבור כל הודעה, בתוספת פיצויים נוספים בגין הטרדה ופגיעה בפרטיות. הנתבע טען כי התובע הסכים במשתמע לקבל את המיילים בכך שמסר את פרטיו במהלך רכישת רהיטים קודמת וכי המיילים נועדו לספק לו מידע רב ערך על תחזוקת הרהיטים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא עמדה בתנאים לחריג זה והפרה את חוק התקשורת בכך ששלחה דברי פרסומת שלא התבקשו. בעוד התובע טען כי שלח הודעת סירוב לאחר הודעת הדוא"ל הראשונה, בית המשפט קבע כי מעשיו לא היוו מאמץ בתום לב להפסיק לקבל את המיילים, בפרט כאשר סירב להשתמש בכפתור "הסר" שסופק בהודעות. יתרה מכך, בית המשפט התחשב בהסברי הנתבעים בדבר הקשיים עמם התמודדו במהלך סגרי הקורונה, אשר גרמו לעיכוב בהסרת התובעת מרשימת התפוצה שלהם. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לתובע פיצוי מופחת בסך 200 ₪ עבור כל הודעת דוא"ל החל מההודעה השנייה, בסך 1,600 ₪, לצד הוצאות משפט בסך 1,750 ₪. פסק הדין הדגיש את הצורך לאזן בין הזכות לפרטיות לבין האינטרסים של עסקים בתקשורת עם לקוחותיהם, במיוחד בנסיבות חריגות.