בג"צ 7900/22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה על הסף מאחר שאינו משמש כערכאת ערעור על החלטות של בתי הדין הרבניים, ויתערב רק במקרים קיצוניים של ניצול לרעה של סמכות, חריגות מחוק או כאשר הצדק דורש תיקון. טענות העותרים, הנוגעות לתוקפו של הסכם ממון ולכוונה העומדת מאחוריו, הן ערעוריות באופיין ומערערות על מסקנותיו העובדתיות והמשפטיות של בית הדין הרבני. בית המשפט מוצא כי טענות העותרים אינן עולות בקנה אחד עם קביעותיו העובדתיות של בית הדין הרבני, אשר בחן את חומר הראיות ופסק לטובת המשיבים. ממצאי בית המשפט המחוזי, הכוללים את הקביעה כי העותרים הסכימו מרצונם החופשי להסכם והתנהלו בהתאם להוראותיו, מבוססים על נסיבותיו הספציפיות של המקרה ועל התנהלות הצדדים. יתר על כן, בית המשפט מציין כי טענות בדבר כוונה ספציפית לחלוק יכולות לגבור על הסכם ממון שאינו נאכף במצבים מסוימים, אך לא כך הדבר כאן. משכך, העתירה נדחית, ואף אחד מהצדדים לא יישא בהוצאות, בהתחשב בנסיבות.