סע"ש 16320-09-19

תקציר

התיק נסוב סביב תביעתו של אלכסנדר זלמנוביץ', אשר ביקש זכאויות שונות ממעסיקתו לשעבר, חברת סטיקלר גרף בע"מ, לאחר פרישתו לגמלאות לאחר כשבע שנות עבודה כעובד ייצור. הסוגיות המרכזיות היו תחולת צו ההרחבה בענף הדפוס על פעילותה של סטיקלר גרף וכמה מקרים לכאורה של תשלום לא ראוי. בית המשפט בחן בהרחבה את אופי עסקיה של סטיקלר גראף, ובחן האם הם נופלים תחת צו הרחבת ענף הדפוס. היא שקלה המלצות, דוחות כספיים והצגת החברה לציבור, והגיעה למסקנה כי עיקר פעילותה של סטיקלר גרף הייתה ייצור מדבקות, תוויות ומוצרי אריזה, כאשר ההדפסה היא היבט משני. משכך, קבע בית המשפט כי צו ההרחבה אינו חל במקרה זה. באשר לתביעות התשלום, דחה בית הדין את טענתו של זלמנוביץ' כי לא נמסר לו חוזה עבודה או הודעה בכתב על תנאי העסקתו. זלמנוביץ' אישר את חתימתו על חוזה העבודה, ובית הדין מצא כי היה מודע לתנאי העסקתו. בית הדין בחן גם טענות לתשלומי שכר לא ראויים, לרבות טענות לשכר כולל וחישובי שעות נוספות שגויים. נקבע כי שטקלר גרף שילם לזלמנוביץ' בטעות עבור מספר שעות עבודה, אך טעות זו ניכרה בתלושי השכר ולא היוותה שכר כולל. החברה פירטה בתלושי השכר את מרכיבי השכר השונים, לרבות קווים נפרדים לשכר רגיל, שעות נוספות בשיעור של 125% ושעות נוספות בשיעור של 150%. בהירות זו בתלושי השכר גרמה לכך ששכרו השעתי של זלמנוביץ' נותר ללא שינוי וכי הטעות אינה מזכה אותו בחישוב מחדש של שכרו כולו. כמו כן, בית המשפט דחה את התביעה לפיצויים בגין תלושי שכר פסולים, וקבע כי הטעויות בתלושי השכר לא נפלו תחת ההוראות המפורטות בסעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר. תלושי השכר הכילו מידע מפורט על השכר ששולם ושיקפו את טעות החישוב. בעקבות זאת דחה בית המשפט את תביעתו של זלמנוביץ במלואה והורה לו לפצות את חברת סטיקלר גרף בע"מ בגין הוצאותיה המשפטיות, בסך 10,000 ₪. על ההחלטה ניתן לערער בתוך 30 יום בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.