ע"ו 15840-07-20

תקציר

המשיב, הסובל ממחלת נפש ובעל עבר של אשפוזים, מערער על החלטת ועדה פסיכיאטרית המאפשרת לו לצאת לחופשה מבית החולים לפי שיקול דעתו של המנהל. החלטת הוועדה התקבלה לאחר דיון בו נקבע כי המשיב מהווה סיכון נמוך לעצמו ולאחרים. עם זאת, בשל מגפת הקורונה, מנהל בית החולים יישם הנחיה המגבילה חופשות כדי למנוע סכנת הדבקה. המשיב אמנם לא הצליח לממש את זכותו לעזוב, אך הוא שומר על קשר שוטף עם משפחתו. בית המשפט, לאחר שבחן את עברו של המשיב ואת החלטת הוועדה, אינו מוצא עילה להתערב, שכן ההחלטה סבירה ובאה לאחר דיון ראוי. בית המשפט מכיר בכך שהוראת המנהל מגבילה את זכותו של המשיב לעזוב, אך היא מוצדקת על פי החקיקה הנוכחית ואינה טעונה תיקון. בית המשפט מדגיש כי למנהל יש סמכות למנוע חופשות על בסיס מצבים רפואיים ונסיבות ספציפיות. אף שהוועדה נתונה לשיקול דעת לפסוק נגד החלטת המנהל במקרים חריגים, מצב זה אינו מצדיק פעולה כזו. בית המשפט ממליץ למשיב להגיש בקשה מפורטת למנהל אם ברצונו לממש את זכותו לעזוב, שתידון לגופה. בסופו של דבר, הערר נדחה, והחלטת הוועדה עומדת בעינה.