ע"א 419/84

תקציר

פסק הדין הנדון נסוב סביב הסכם גירושין שנקבע בין שני בני זוג, אשר כלל את התחייבות המערערת לרכוש עבור המשיב דירת שלושה חדרים בתוך שנה מיום גירושיהם. המשיב עתר לבית המשפט המחוזי לאכוף חובה זו ולמנות כונס נכסים שיבטיח את קיומה. עם זאת, המערערת טענה כי היה הסכם בעל פה לדחיית הרכישה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיב, והוביל לערעור הנוכחי. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי. על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, כל הסכם ממון בין בני זוג, לרבות שינויים, חייב להיות בכתב ולאשר על ידי ערכאה שיפוטית. במקרה זה, הסכם הגירושין, אשר קיבל תוקף של פסק דין, מהווה הסכם ממון על פי החוק. טענת המערערת בדבר הסכמה בעל פה לדחיית רכישת הדירה נעדרת שחר, שכן היא אינה עומדת בדרישת הכתב ונעדרת אישור מבית המשפט. בנוסף, בית המשפט העליון הדגיש כי פסק דין תקף אינו ניתן לביטול עקיף, אלא מחייב תביעה נפרדת. בית המשפט דחה את הערעור והורה למערערת לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב. השופט מ' בייסקי, השופט ש' לוין והשופטת א' חלימה הסכימו עם ההחלטה.