תמ"ש 46149-10-13

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם לטענת התובעים בדבר זכויותיה של אמם המנוחה בעיזבון אביהם המנוח יש עילה משפטית. המבקשים טוענים כי אין כן, ומבקשים לדחות על הסף בעילה של התיישנות ושיהוי. התובעים טוענים כי תביעתם, המבקשת לברר את זכויותיה של אמם בעיזבון אביהם, היא חלק בלתי נפרד מהמחלוקת העיקרית בין הצדדים, ולכן תקופת ההתיישנות אינה חלה במקרה זה. לחילופין, הן טוענות כי התביעה היא לסעד הצהרתי, ולכן תקופת ההתיישנות אינה רלוונטית שכן זכויותיה של אמם היו קיימות מאז ומעולם. בית המשפט מצדד במבקשים, וקובע כי התביעה אכן חסומה בזמן, שכן חלפו למעלה משבע שנים מאז קמה עילת התביעה – עם מות אמם. זאת ועוד, בית המשפט מוצא כי חל שיהוי בלתי סביר בתביעת התובעים, שכן היו להם הזדמנויות רבות במשך שלושה עשורים להעלות את הטענה בדבר זכויות אמם, אך לא עשו כן. התנהלות התובעים מעידה על ויתור על זכותם, ועל כן נעתר בית הדין לבקשת המבקשים לדחייה על הסף. התובעים נדרשים לכסות את הוצאות המבקשים, והתביעה נדחית.