הפ"ב 60876-05-12

תקציר

בית המשפט קבע כי ההסכם בין חברה למינהל, הקובע כי שמאי ממשלתי יעריך את הוצאות הפיתוח שנגרמו לחברה במקרה של ביטול אישור החברה, אינו הסכם בוררות. תפקידו של השמאי, כפי שהוגדר בהסכם, הוא לתת הערכה מקצועית של ההוצאות ולא להכריע במחלוקות בין הצדדים. בית המשפט הגיע למסקנה זו תוך בחינת לשון החוזה, תוך ציון היעדרם של מרכיבים מהותיים בהסכם בוררות, והתחשבות באומד דעתם של הצדדים. על פי ההסכם, תפקידו של השמאי הוא להעריך את ההוצאות באמצעות כישוריו המקצועיים, מבלי לערוך בירור שיפוטי או להטיל חיובים כספיים על הצדדים. בית המשפט הדגיש כי המנגנון המפורט בהסכם נועד להיות הליך פנימי קבוע לקביעת הוצאות פיתוח, ולא שיטה ליישוב סכסוכים. בנוסף, העובדה שהמינהל לא פעל בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעת חתימת ההסכם, דבר שהיה נדרש אילו היה מדובר בהסכם בוררות, תומכת בפרשנות לפיה הצדדים לא התכוונו שהשמאי ישמש כבורר. הבקשה למינוי בורר נדחית, והחברה נדרשת לכסות את שכר הטרחה וההוצאות המשפטיות של ההנהלה, בסך 10,000 שקל.