ת"א 20307-10-10

תקציר

המוסד לביטוח לאומי הגיש תביעה להחזר כנגד חברות הביטוח בגין תגמולים ששולמו לנפגע תאונת דרכים. חברות הביטוח טענו כי המוסד לביטוח לאומי פעל בחוסר תום לב בעת קביעת נכותו של הנפגע ולכן סירב להשיב את מלוא הסכום שנתבע. בית המשפט קבע כי על חברות הביטוח לפצות את המוסד לביטוח לאומי בהתאם לתנאי ההסכם בין הצדדים. בית המשפט מצא כי קביעות המוסד לביטוח לאומי בדבר נכותו של הנפגע לא נעשו בחוסר תום לב והיו יסודיות דיין. למרות שחברות הביטוח חלקו על נכונות קביעת הנכות, לא הייתה זו סיבה מספקת לפטור אותן מהחזר הגמלאות ששולמו לנפגע. בית המשפט ביסס את החלטתו על פסיקות קודמות שקבעו כי יש להעדיף קביעות של המוסד לביטוח לאומי על פני ממצאי בית המשפט בתביעת הנפגע, במיוחד בהתחשב בכך שההסכם בין הצדדים נועד לייעל את התביעות ולהימנע מהתדיינות פרטנית. עוד קבע בית המשפט כי התנהלות המוסד לביטוח לאומי אינה מצדיקה חריגה מכלל זה. זאת ועוד, טענת חברות הביטוח כי המוסד פעל בחוסר תום לב לא הייתה משכנעת, מה גם שהקביעות נעשו בעקבות הנחיות מפורטות של בית הדין לעבודה והתבססו על החלטות רפואיות מנומקות. לבסוף, בית המשפט הורה לחברות הביטוח לשלם 230,066 שקל, המהווים 80% מהסכום המבוקש, בתוספת ריבית על פי ההסכם, ופסק לחברות הביטוח שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 שקל, בהתחשב בהתנהלות שני הצדדים במהלך ההליך.