ת"א 10746-09-19

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובעת, המבקשת לפנות את הנתבעים מחלקת מקרקעין. התובעת הצליחה להוכיח כי היא הבעלים החוקיים של הקרקע, תוך הצגת מסמכי רישום היסטוריים ועדויות של מספר עדים, ביניהם מפקח בכיר מטעם רשות מקרקעי ישראל. הנתבעים, לעומת זאת, לא הצליחו להביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענת הבעלות שלהם. טענתם כי זכותה של התובעת לפנותם חסומה על פי חוק, התיישנה או כפופה לשיהוי נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי התובעת לא זנחה את זכויותיה. השופט דחה גם את טענות הנתבעים בדבר היתר בלתי חוזר ואשם תורם, וקבע כי אלה אינם מהווים הגנה מפני תביעת פינוי. כמו כן, קבע בית המשפט כי מטרת הפקעת הקרקע התגשמה, והנתבעים פונו מהחלקה המדוברת בשנת 1965 וקיבלו בתמורה פיצויים ומגרש לבנייה. מאחר שהנתבעים לא פינו את הקרקע בתוך הזמן הנקוב, פסק הדין מתיר לתובע לבצע את הפינוי באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, וניתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעים להיכנס למקרקעין. לבסוף חויבו הנתבעים לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪.