ת"א 16315-03-14

תקציר

התובעת, שטיילה עם כלבה, נתקלה בפיטבול משוטט שרץ לעברה ולעבר כלבה. מחשש לתקיפה, ניסתה התובעת להימלט, אך נפלה על מהמורה, ונפצעה בקרסולה ובידה הימנית. היא תבעה את בעלי הפיטבול (נתבעים 3 ו-4) ואת המועצה המקומית (נתבעים 1 ו-2), בטענה שהם אחראים לכך שהכלב מסתובב חופשי ולמהמורות. הבעלים הורשעו בתיק פלילי באי נקיטת אמצעי זהירות מפני סכנה סבירה של הכלב. בית המשפט מצא את הנתבעים 3 ו-4, ואת המועצה אחראים לנזקי התובע. הנאשמים 3 ו-4 היו אחראים בעיקר להחזקת הכלב באופן לא תקין, מה שהוביל לאירוע. המועצה אחראית גם לאי לכידת הכלב המשוטט ולאי תיקון הבור, למרות תלונות קודמות. רשלנות המועצה נבעה ממעשיהם של הנאשמים 3 ו-4, והמפגע על המדרכה תרם לנפילה. אשמתם המוסרית של נאשמים 3 ו-4 הייתה גדולה מזו של המועצה, ולכן הוטלו עליהם 60% אחריות, והמועצה 40%. בית המשפט מינה מומחים שאישרו את נכותה הצמיתה של התובעת: 10% בשל כאבים ומגבלות בתנועת אגודל ימין, ו-8% בשל פוביה ספציפית מכלבים. בית המשפט אימץ חוות דעת זו ופסק לתובע 495,000 ₪ בגין ירידה בכושר ההשתכרות, 60,000 ₪ בגין סיוע הנדרש מעבר לזה הניתן על ידי בני משפחה, 2,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה ו-85,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. סך כל הפיצויים, 642,000 ₪, בתוספת 23.4% שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, יישאו ביחד ולחוד על ידי כל הנתבעים. נאשמים 3 ו-4 הורשעו ב-60% מהאישומים והמועצה ב-40% הנותרים.