רע"א 313/20

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על הבעלות בהחזרי מע"מ במקרה של חברה בפירוק. המבקשים, שרכשו דירות אך מעולם לא קיבלו אותן, טענו לזכויות קנייניות או מעין קנייניות בהחזרי המע"מ, וטענו כי כספים אלה צריכים להיות שלהם ולא לעבור לקרן הפירוק של החברה. בית משפט קמא קבע בעבר כי על המבקשים להגיש תביעת חוב למפרק, החלטה שבית המשפט העליון הופך כעת. בית המשפט העליון קובע כי היה על בית המשפט קמא לבחון את תביעת המבקשים לגופה במסגרת הבקשה למתן הוראות שהגיש המפרק. הסיבה לכך היא שלבעלי תביעות מסוג זה יש זכות להציגן בפני בית המשפט לפירוק ואינם נדרשים להגיש תביעת חוב. בית המשפט העליון מקבל את הערעור ומחזיר את התיק לבית המשפט קמא להכרעה מהותית בתביעת המבקשים. בנוסף, בית המשפט העליון מציין כי ערעורים קודמים על החלטות בית משפט קמא הנוגעים לשחרור המפרק מהסכמי מכר וכניסה להסכמים חדשים עשויים לייתר את הדיון בזכויות הרוכשים להחזרי מע"מ. עוד מדגיש בית המשפט כי גם אם רשויות המס היו מחזירות את החזרי המע"מ רק לחברה, אין משמעות הדבר בהכרח כי לרוכשים אין זכויות מעין קנייניות בכספי ההשבה. לבסוף, בית המשפט העליון רואה את בקשת רשות הערעור כאילו נענתה ופוסק לטובת המבקשים. ההחלטה קובעת כי החזרי המע"מ הקשורים להסכמי המכר יופקדו בפיקדון כספי נפרד המנוהל על ידי המפרק עד להכרעה בתביעות המהותיות. המפרק נדרש לשאת גם בהוצאות המבקשים.