ת"א 26148-05-13

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרויקט נדל"ן רחב היקף בראש העין, שיצא לדרך בתחילת שנות ה-90. הפרויקט כלל תכנון והקמה של שתי שכונות מגורים ואזור תעסוקה מטרופוליני. התובעים, שני עורכי דין שיזמו והובילו את הליך התכנון מטעם עיריית ראש העין והחברה הכלכלית ראש העין, טענו כי הם זכאים לקבל שכר טרחת עורך דין בגין עבודתם, שנמשכה כ-16 שנה. שכר טרחת עורכי הדין היה אמור להיות משולם על ידי חבר הכנסת והעירייה, בהתאם להסכם שכר טרחה שנחתם בין הצדדים. עורכי הדין טענו כי הנתבעים הפרו את ההסכם ולכן הם זכאים לקבל את שכר הטרחה המוסכם, ובחלופה זו הם זכאים לגמול הולם בגין עבודתם מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. עורכי הדין תבעו גם את מינהל מקרקעי ישראל, בטענה כי הדבר גרם לעירייה ולח"כ להפר את הסכם שכר הטרחה. בית המשפט קבע כי העירייה אינה צד להסכם שכר הטרחה ולכן דחה את התביעה נגדה. לגבי הח"כ מצא בית המשפט כי הסכם שכר הטרחה ועדכונו נועדו להסדיר מערכת יחסים ארוכת טווח בין עורכי הדין לח"כ, וכי הצדדים הסכימו כי שכר טרחת עורכי הדין ייגזר מהכנסותיו של הח"כ, שינבעו ממימוש הפרויקט. עם זאת, הפרויקט לא יצא לפועל כמתוכנן, והקרקעות הוחזרו למינהל מקרקעי ישראל ושווקו על ידו, מה שהביא לסיום הקשר החוזי בין עורכי הדין לח"כ. בית המשפט קבע כי הח"כ פעל בסבירות ובתום לב כאשר החליט לשווק את הקרקעות בהתאם להצעת מינהל מקרקעי ישראל, ולכן לא הפר את הסכם האגרות. עם זאת, בית המשפט מצא כי עורכי הדין זכאים לשכר הולם עבור עבודתם מהח"כ, מכוח סעיף 46 לחוק החוזים. בית המשפט קבע כי השכר הראוי יחושב על בסיס היקף העבודה שהשקיעו עורכי הדין בקידום המיזם - סה"כ 11,000 שעות, בתעריף שעתי של 425 $ (כ-110 דולר). בהתאם לכך, חויב חבר הכנסת לשלם לעורכי הדין 4,675,000 $ (כ-1.2 מיליון דולר) בתוספת הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק מיום 26.11.2007, המועד בו הודיעו עורכי הדין כי לא ייצגו עוד את חבר הכנסת. עוד קבע בית המשפט כי מינהל מקרקעי ישראל לא גרם לעירייה ולח"כ להפר את הסכם האגרות, שכן פעל בסבירות ובהצדקה כאשר הגביל את תוקפן של ההחלטות המנהליות הרלוונטיות בשל שינוי נסיבות. לפיכך נדחתה התביעה נגד מינהל מקרקעי ישראל. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ואילו חבר הכנסת חויב לשלם הוצאות נוספות לתובעים.