ע"א 566/71

תקציר

מדובר בארבעה שיקים שנמשכו לבקשת אמו המנוחה של המשיב, שנמצאו ברשותה לאחר מותה. בשלושה מהשיקים חסרה חתימתו של המערער, שהיה המגירה, ובמקומו הייתה חותמת גומי של העסק. בית המשפט העליון קבע, כי המשיבה, כיורשת היחידה של אמה, רכשה את זכויותיה, לרבות הזכות לקבל תשלום על פי השיקים. עוד קבע בית המשפט כי אחריותו של אדם על שיק נובעת מחתימתו, ואין די בחותמת גומי, גם אם היא נושאת את שמו. חתימה מבטיחה את הכוונה ליצור אחריות, שחסרה בחותמת גומי. יתר על כן, הנסיבות מצביעות על כך שהמערער לווה כספים מהמנוח, והשיקים היו ראיה לחוב זה. השופט קיבל את עדויות עדי המשיב ודחה את אלה של המערער בשל סתירות וחוסר מהימנות. באשר לשיק החתום לא הצליחה המערערת להפריך את חזקת התחשבות. כך, קבע בית המשפט כי המערערת חייבת לשלם למשיב את מלוא הסכום הנקוב בכל ארבעת השיקים, בסך כולל של 18,500 ל"י, והורה לו לשלם למשיב הוצאות בערעור, בסך 700 ל"י.