ע"א 2959/09

תקציר

במקרה זה, הערעור שהובא בפני בית המשפט עסק בטענה של רשלנות רפואית בנוגע ללידה בעוולה של ילדה (המכונה הקטינה) שנולדה עיוורת עקב מום בשתי עיניה, המכונה מיקרופתלמיה. ההורים טענו כי אנשי המקצוע המעורבים, בהם מומחה למיילדות ועובדת בשירותי בריאות כללית, לא הצליחו לאבחן פגם זה במהלך בדיקות אולטרסאונד שגרתיות, ובכך מנעו מהם לקבל החלטה מושכלת לגבי המשך ההיריון. למרות סדרה של בדיקות טרום לידתיות שנראו תקינות, הייתה מחלוקת בין שתי חוות דעת מומחים: האחת הציעה כי ניתן היה לגלות את הפגם מוקדם יותר, ואילו השנייה טענה כי מדובר במצב נדיר, קשה לאבחון טרום לידתי וקשור לעיתים קרובות לתסמונות אחרות, שלא היו קיימות במקרה זה. בית המשפט המחוזי בחיפה פסק לטובת המשיבים, והסכים עם המומחה מטעמם כי הפגם לא היה ניתן לגילוי בהליכי הבדיקה הטרום לידתית הסטנדרטיים באותה עת וכי לא הייתה הפרת חובה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי העיוורון לא נגרם ישירות על ידי מיקרופתלמיה אלא על ידי עכירות הקרנית, ולכן גם אם המום היה מאובחן, הוא לא היה משנה את התוצאה בשל השלב המתקדם של ההריון. הושם דגש על כך שבזמן ביצוע האולטרסאונד והבדיקות לא הייתה חובה רפואית למדוד ארובות אלא אם כן נצפו חריגות, שלא דווחו במקרה זה. בסופו של דבר, אישר בית המשפט לערעורים את החלטת בית המשפט המחוזי, דחה את הערעור והדגיש כי לא יתערב בפסקי הדין בעניין הוצאות או שקילת חוות דעת מומחה אלא אם כן ניכרו טעויות משפטיות ברורות. בית המשפט שב והדגיש את חשיבות הערכת הרשלנות הרפואית על סמך אמות המידה והפרקטיקות שהיו קיימות בעת הטיפול, ולא בראייה לאחור. לפיכך, הערעור נדחה ללא התאמת ההוצאות שנפסקו במשפט המקורי.