תפ"ח 1021/05

תקציר

גזר הדין זיכה את הנאשם מאשמת ניסיון רצח, תקיפת שוטר ואיומים מחמת ספק סביר. המחלוקת היחידה הייתה האם לנאשם היה רצון חופשי לבחור את דרך התנהלותו. הנאשם טען כי פעל ללא רצון או כוונה עקב התקף אפילפטי, ואילו התביעה טענה כי האירוע לא נבע מאפילפסיה. בית המשפט בחן את עברו הרפואי של הנאשם וארבע חוות דעת רפואיות, בהתחשב באופי האפילפסיה שלו ובאירועים שהתרחשו. נמצא כי מעשיו של הנאשם הצביעו על התפרצות פתאומית, חוסר תגובה מידתית ואמנזיה – העולה בקנה אחד עם התקף אפילפטי. חוות הדעת של הרופאים המטפלים של הנאשם והערכה פסיכיאטרית תמכו במסקנה זו. למרות שמומחה התביעה חלק על כך, בית המשפט קבע כי הנאשם הציג תשתית ראייתית מספקת כדי לעורר ספק סביר. משכך, לא הצליחה התביעה לשכנע את בית המשפט כי הנאשם פעל במודע ובאחריות. בפסק הדין הודגש כי אין להטיל אחריות פלילית על אדם שאין ביכולתו לבחור את דרך פעולתו.