ת"א 102/91

תקציר

פסק הדין דן בזכות הגילוי והעיון במסמכים בתביעה אזרחית שהגיש בנק נגד חברה בגין תביעות כספיות, שהתחייבויותיה מובטחות על ידי נתבעים אחרים. הנתבעים ביקשו לעיין במסמך מסוים מהבנק התובע, שהיה מכתב מבנק ישראל שסומן כסודי, בתקווה שיסייע להגנתם. המסמך המדובר לא הוזכר בתצהיר הבנק, והבנק טען כי הוא אינו רלוונטי, מיותר למשפט הוגן וחסוי. בית המשפט קבע כי ההחלטה על גילוי מסמכים צריכה להתקבל לפי שיקול דעתו לאחר ששקל את הנסיבות. עליה לבחון את הרלוונטיות של המסמך לתביעה התלויה ועומדת, תוך התחשבות באינטרסים של שני הצדדים והבטחת משפט הוגן. במקרה זה, המסמך נמצא לא רלוונטי, ולא הכרחי לדיון הוגן, שכן הוא לא התייחס לנתבעים או לסניף הבנק הספציפי המדובר, למרות היותו בעל אופי דומה. עוד ציין בית המשפט כי דיג ראיות במימיו של התובע אינו מותר, והמסמך אינו נופל בגדר טיעוני ההגנה. זאת ועוד, טענת החיסיון של הבנק לא זכתה להתייחסות, שכן בית המשפט הגיע למסקנה כי די בחוסר הרלוונטיות של המסמך כדי לדחות את בקשת הנתבע מבלי להתעמק בשיקולים פרוצדורליים. לפיכך, בקשת הנתבעים לעיין במסמך נדחתה, והם חויבו בהוצאות המשפט של הבנק בסך 2,000 ₪.