ב"ל 50291-03-20

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב הקביעה האם התובע היה עובד וזיהוי מעסיקו, בכל הנוגע לתביעתו לדמי פגיעה בעבודה. בתחילה טענו התובעים כי מעסיקם הוא ישרמארין, אך בהמשך שינו את גרסתם וציינו כי הם עבדו בגאש, עסק בבעלותו של דורון גולדברג, תוך ביצוע משימות עבור ישרמארין. עם זאת, הראיות שהוצגו לא תמכו בטענה כי ישראמרין הייתה המעסיקה. השאלה המרכזית הייתה האם התובע הוא שכיר של גוש או קבלן עצמאי. לשם כך בחן בית המשפט מספר גורמים. גרסת התובע וגרסת עדיהם הכילה סתירות באשר לנסיבות בהן החלו לעבוד אצל דורון, דבר שהעלה ספק לגבי מהימנותם. מנגד, עדויותיהם של דורון ומנכ"ל ישרמארין, אף שהיו מתחמקות, לא תמכו בטענת התובע בדבר העסקתו. כמו כן, התובע לא הביא ראיות כגון תלושי שכר, רישומי נוכחות או עדויות של עובדי גש, למרות שנטל ההוכחה מוטל עליו. מנגד, היו אינדיקציות שהצביעו על כך שהתובע היה קבלן. התובעים 'מצאו' את העבודה לעדים, הגיעו למקום ברכבם והביאו את כלי העבודה שלהם, דבר המסמל מעמד עצמאי. העדים הסכימו לעבוד בתעריף יומי, והעובדה שגויסו על ידי התובע הצביעה על היותו קבלן משנה. בנוסף, עדי התובעת לא קיבלו תשלום ישירות מדורון, והתובע עצמו לא דרש ממנו תשלום, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם יחסי עבודה. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ודחה את התביעה. היעדר ראיות פורמליות, חוסר עקביות בעדויות ואי מימוש האפשרות של התובע להשלים ראיות חלקיות הובילו להחלטה זו. מאחר שמדובר במקרה של ביטוח לאומי, לא נפסקו הוצאות.