ת"פ 36379-05-13

תקציר

שני נאשמים, דגן ושפירא, הורשעו בביצוע חבלה ופציעה בעת שהיו חמושים, יחד עם שותפה בשם חדא. כתב האישום נבע מתקיפה אכזרית של עובר אורח, שאיתרע מזלו לדבר בקול רם בטלפון הנייד שלו סמוך לבית הנאשמים. לאחר חילופי דברים סוערים, רדפו הנאשמים, חמושים בצינור פלסטיק ובחפץ חד, אחרי עובר האורח, הכו אותו קשות ודקרו אותו בחזהו ובבטנו. התקיפה הותירה את הקורבן פצוע וחבול ונזקק לטיפול רפואי. לנאשמים עבר פלילי קודם, כאשר לדגן שתי הרשעות ושפירא הורשע אך ורק בעבירות סמים. במהלך המשפט העידו אמותיהם של הנאשמים מטעמם, והדגישו את תכונותיהם החיוביות ואת תהליכי השיקום שעברו. התביעה טענה לעונש חמור, תוך שימת דגש על הערכים המוגנים של חיים ושלמות הגוף, ואילו ההגנה ביקשה להקל בעונש, המעיטה בחומרת העבירה והדגישה את תכונותיהם החיוביות של הנאשמים. עם זאת, השופט הדגיש את אופייה הבלתי נתפס של התקיפה האלימה ואת הצורך בעונש מרתיע, במיוחד בשל היעדר תסקיר מבחן חיובי והתקיפה הרב-שלבית. כתוצאה מכך נגזרו על דגן 20 חודשי מאסר נוספים, רצופים לעונש קודם, ואילו שפירא נידון ל-12 חודשי מאסר על תנאי, צו פיצויים בסך 10,000 שקל וקנס של 4,000 שקל. השופט סיים את דבריו בהדגשת הצורך במסר תקיף נגד אלימות בלתי מרוסנת, עם זכות ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.