ע"א 539/77

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בערעור אזרחי על תביעה שהגיש בנק לאומי לישראל בע"מ (המערער) נגד שמונה נתבעים. התביעה נובעת מהלוואה לכאורה שלא נפרעה שהעמיד הבנק לנתבע הראשון, ששבעת הנתבעים האחרים – לרבות המשיב – היו ערובים לה. הערעור נסוב באופן ספציפי סביב החלטת רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב לדחות את התביעה נגד המשיב, שכן היא לא גילתה כל עילת תביעה נגדו. החלטה זו התקבלה לאחר דחיית בקשת המערערת לתקן את כתב התביעה. עם זאת, בית המשפט העליון פסק לטובת המערער. בית המשפט העליון קבע כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא התיר את תיקון כתב התביעה. נקבע כי התביעה, יחד עם כתב הערבות המצורף, אכן גילתה עילת תביעה כנגד המשיב. היה על בית המשפט לאפשר את התיקון המבוקש, שכן הוא לא היה גורם עוול משפטי למשיב. התיקון נועד לתקן סתירה מקרית בכתב התביעה ולא הכניס עילות תביעה חדשות. כמו כן, פסק הדין מהווה תקדים לפרשנות תקנות סדר הדין האזרחי, ומבהיר כי צירוף מסמך רלוונטי לכתב תביעה הופך אותו לחלק בלתי נפרד מהמקרה המוצג. במקרה זה, כתב הערבות, המוזכר רק בכותרת ולא בגוף התביעה, נחשב לחלק מכתב התביעה, ולכן פיטורי הרשם אינם מוצדקים. השופט אשר, יחד עם השופטים אלון ובכור, שמעו את הערעור והסכימו פה אחד כי יש לבטל את ההחלטה. כעת יחזור התיק לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים, כאשר למערער תינתן רשות לתקן את כתב התביעה. בנוסף, חויב המשיב לשלם 3,000 ל"י הוצאות בגין הערעור.