עמ"ה 194/92

תקציר

התיק נסוב סביב ערעורה של תחנת שירות רמת גן בע"מ על שומת המס שלהם לשנת המס 1989, ובפרט בנוגע לאופי התשלום שקיבלו מחברת סונול ישראל בע"מ. לתחנת השירות היה קשר עסקי בלעדי עם סונול, והיא הסכימה שלא למכור מוצרי דלק של חברה אחרת תמורת תשלום שנתי קבוע. התחנה טענה כי התשלום המדובר היה עבור מכירת מוניטין-מוניטין, לסונול, שתזכה אותם בשיעור מס מופחת של 10%. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם התשלום אכן היה בגין מכירת מוניטין או בגין חובת התחנה להימנע מסחר עם מתחרים, אשר יסווגו כנכס הוני ויחויבו בשיעור מס גבוה יותר. השופט קבע כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת התשלום היה עבור מכירת מוניטין. עדויותיהם של בעלי התחנה לא הספיקו כדי להוכיח את קיומו של מוניטין ואת מכירתו לכאורה לסונול. זאת ועוד, לשון ההסכם בין הצדדים לא תמכה בטענת המערערת, שכן היא לא הזכירה מוניטין או מאגרי לקוחות. השופטת פירשה את ההסכם כרכישת התחייבות של סונול מהתחנה להימנע מתחרות, המהווה מכירה של נכס הון ובכך מצדיקה את שיעור המס הגבוה יותר שהחיל המשיב. השופט קבע כי הערעור יידחה, והמערערים יישאו בהוצאות משפט בסך 3,000 ₪, צמודות ובריבית.