בש"א 8359/11

תקציר

במקרה שלפנינו, בקשה למתן ארכה להגשת ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נדחתה בסופו של דבר. פסק הדין המקורי, שניתן על ידי השופטת י' ענבר ביום 21.8.2011, דחה את טענת המבקשת כי היא הממציאה והבעלים היחיד של המצאה שבמחלוקת. המבקש ביקש לערער אך נתקל בקשיים עקב שינוי בייצוג המשפטי, המעבר מעורכי דין שכירים פרטיים ללשכת הסיוע המשפטי, וטען כי נפלו טעויות בפסק דינו המקורי של בית משפט קמא. בקשתה להארכה הוגשה ביום 13.11.2011, לאחר תקופת הגשת הערעור בת 45 הימים אשר הוארכה בשל ימי הפגרה עד ליום 23.10.2011. בית המשפט הדגיש את הצורך בהקפדה על מועדים סטטוטוריים כדי לשמור על יעילות שיפוטית ושוויון בין בעלי הדין. בעוד שתקנה 528 מאפשרת הארכה בהינתן "טעמים מיוחדים", התרחיש של המבקשת לא עמד ברף זה, שכן השיהוי בהגשה יוחס לחוסר המעש שלה ולא לנסיבות חיצוניות בלתי נמנעות. בנוסף, התקשרותה עם הלשכה לסיוע משפטי התרחשה בשלב מאוחר של תקופת הערעור, ולא נעשו צעדים יזומים כדי ליידע את בית המשפט או את המשיב על כוונתה לערער. בית המשפט אף הדגיש ציפייה כי בקשות הארכה צריכות להיות במועד כדי לכבד את ההליך ולהימנע מפגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיב. מאחר שלא הוכחה "סיבה מיוחדת" מספקת, דחה בית המשפט את הארכה והורה למבקשת לשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ₪, תוך הכרה בזכותה לייצוג משפטי מהלשכה לסיוע משפטי.