ע"א 5654-07-11

תקציר

ערכאת הערעור קבעה כי לא תתערב בממצאים העובדתיים של בית משפט קמא במקרה זה, והדגישה כי חריג שערכאת הערעור תהפוך את קביעותיה העובדתיות של הערכאה הראשונה, המופקדות בדרך כלל על קביעת ממצאים עובדתיים המבוססים על מהימנותם של עדים. המערערת טענה כי המשיב לא עמד בנטל ההוכחה בדבר הכנסות בלתי מדווחות, אך בית המשפט מצא כי טענה זו, יחד עם אחרות הקשורות לממצאים עובדתיים, נדחות. אשר לניכוי הרעיוני של פיצויי המל"ל, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית משפט קמא כי אין לבצע את הניכוי במקרה זה, בהתחשב בכך שהמשיב היה עובד שכיר ובמטרת הניכויים של המל"ל. בית המשפט הסכים גם עם פרשנותו של בית משפט קמא לסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי יש לציין או להדגיש בפוליסה תנאים או סייגים של אחריות מבטח. השופטת ציינה כי הדגש ששמה המערערת על מגבלות אלה בפוליסה אינו מספיק, ולא התקיימה תכליתו העיקרית של החוק – הגנה על האינטרסים של המבוטח. לפיכך, הערעור נדחה על כל חלקיו, והמערערת חויבה לשלם למשיב 20,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין. השופט זיאד הווארי נתן את פסק הדין, עליו הסכימו השופטת נחמה מוניז והשופט שאהר אטרש.