ע"פ 485/15

תקציר

הערעור העומד בפני בית המשפט הוא האם המערערת, שהורשעה ברצח בכוונה תחילה של שתי בנותיה, צריכה ליהנות מעונש מופחת כאמור בסעיף 300א לחוק העונשין, והאם שני מאסרי העולם שהוטלו עליה ירוצו במקביל או במצטבר. הסעיף הנדון קובע כי בית משפט רשאי להטיל עונש מופחת על נאשם המבצע רצח בכוונה תחילה, אם, בשל הפרעה נפשית חמורה או ליקוי שכלי, נפגעה באופן משמעותי יכולתו של הנאשם להבין את המעשה או את עוולתו או להימנע מביצוע המעשה. הנטל להוכיח את קיומם של תנאים אלה מוטל על הנתבע. גם אם תנאים אלה מתקיימים, עדיין נתונה לבית המשפט שיקול דעת האם להפחית את עונש מאסר העולם, ובאיזה היקף. בית המשפט צפוי לחרוג מעונש החובה רק במקרים חריגים, שבהם תחושת הצדק אינה עולה בקנה אחד עם הטלת מאסר עולם. בית המשפט קבע, כי המערערת לא הוכיחה, במאזן הסתברויות, כי התקיימו בעניינה התנאים הנדרשים להפחתת הענישה. הראיות הרפואיות שהגישה המערערת, שנערכו זמן קצר לאחר האירוע, לא תמכו במסקנה כי בעת ביצוע הרצח נפגעה באופן מהותי יכולתה לשלוט במעשיה או להבין את מעשיהם הפסולים. יתר על כן, הראיות הראו כי מעשי הרצח בוצעו ממניעי נקמה, תשומת לב וקנאה, ולפיכך המערער לא הוכיח את הקשר הסיבתי הנדרש בין ההפרעה הנפשית לבין ביצוע הרצח. בית המשפט דחה גם את טענת המערער כי עונשי מאסר העולם צריכים לרוץ במקביל. לדברי בית המשפט, יש לראות בכל רצח מעשה נפרד, שניתן לפצלו, במיוחד כאשר מדובר בפשעים נתעבים כאלה. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור ואישר את שני מאסרי העולם המצטברים שהוטלו על המערער על ידי בית משפט קמא. השופט הנדל הסכים עם התוצאה, אך העיר כי יש לבחון מחדש את פרשנותו של סעיף הענישה המופחתת כדי להבטיח את הגשמת תכליתו.