בש"א 12465/08

תקציר

בפסק דין זה מתאר השופט ישעיהו שנלר את החלטתו לדחות בקשה שהגיש בנק, המבקש, נגד משיב ואחרים. התביעה המקורית שהגיש הבנק נגד המשיב נדחתה בשלב המשפט, מה שהוביל את הבנק להגיש ערעור. במסגרת התיק הראשוני הוצא נגד המשיב צו עיכוב יציאה מן הארץ, אשר הוסר זמנית בתנאי ששני ערבים, הערבים, יבטיחו את חזרתו לישראל. הבקשה הנוכחית, שהוגשה על ידי הבנק, מבקשת לעכב את יציאתו של המשיב מישראל עד לקבלת החלטה בערעור, בנימוק של חשש כי המשיב עלול לעזוב את הארץ ללא הגבלת זמן, נוכח הימנעותו הנטענת מלשוב. עם זאת, בתצהיר המשיב נטען כי חזר לישראל ביום 14.1.2008, וטענת הבנק ההפוכה מהווה מצג שווא חמור של העובדות. התנהלות זו נחשבת חמורה ביותר על ידי בית המשפט, שכן בקשות במעמד צד אחד מבוססות אך ורק על המידע המוצג, ותצהירים מניחים כי הם מייצגים את האמת. השופט מדגיש את חומרת אי גילוי פרטים עובדתיים בבקשות מסוג זה ומציין כי התנהלות הבנק פוגעת שלא כדין בחירותם של אחרים. מאחר שהמשיב שב לישראל ומתגורר כאן, קובע השופט כי אין הצדקה להגביל את תנועתו או את תנועתם של הערבים. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחית, והבנק חויב לשלם למשיב 10,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ. ההחלטה תועבר ליועץ המשפטי של שני הצדדים באופן מיידי.