בש"פ 4796/03

תקציר

נגד תושב צפון הארץ, סעד קהמוז, הוגש כתב אישום המייחס לו מספר עבירות הקשורות לסמים, בהן ייבוא וסחר בסמים מסוכנים, החזקת סמים שלא לשימוש עצמי, קשירת קשר לביצוע פשע ושימוש ברכב לביצוע פשע. ההאשמות נבעו מחלקו לכאורה בייבוא חשיש מלבנון לישראל בעזרת בנו יוסף ואחיו אחמד, ושותף נוסף בשם צ'רלי פרז. התיק היווה אתגר בשל תעודה חתומה על ידי שר הביטחון, המעוררת חששות לביטחון המדינה ומונעת גילוי של ראיות מסוימות. העותר, ככל הנראה צוות סנגורו של קהמוז, ביקש לחשוף ראיה זו, בטענה כי היא חיונית לעניינם, שכן היא נוגעת לחקירתם של עדי תביעה מרכזיים. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה לאחר בחינה מדוקדקת של הראיות החסויות. השופט הגיע למסקנה כי אמנם קיימת הצדקה לאי גילוי, אך מרבית החומר אינו רלוונטי להגנה ומה שהיה רלוונטי לא סייע די הצורך לעותר. ההחלטה התקבלה במטרה לאזן בין הצורך במשפט הוגן לבין ביטחון המדינה, ובסופו של דבר הוחלט כי אי גילוי הוא דרך הפעולה הראויה. פסק דין זה הדגיש את חשיבותו של משפט הוגן ואת חזקת החפות, אך במקרה זה קבע בית המשפט כי שיקולי הביטחון גוברים על הצורך בגילוי.