פ"א 17662-04-18

תקציר

פסק הדין דן בכללים הנוגעים לצווי הריסה ובנסיבות החריגות שבהן ניתן לעכב את ביצועם. במקרה זה, בית המשפט מצדד בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הראשון, הקובע כי עיכוב ההריסה ניתן רק כאשר קיים אופק תכנוני ברור וקרוב, כלומר היתר הבנייה חייב להיות "בהישג יד". פסיקות קודמות של בית המשפט העליון קובעות כי הריסה היא הכלל ויש להימנע ממנה רק במקרים חריגים. פסק הדין מכיר בהתקדמות האחרונה בהליכי התכנון הרלוונטיים לעניינו של המערער, כמו גם בחומרתה הרבה של הבנייה הבלתי חוקית. עם זאת, היא מדגישה כי ההתקדמות התכנונית עדיין אינה עומדת בדרישות לעיכוב הוצאת צווי ההריסה, שהוצאו לפני כארבע שנים וחצי. יתר על כן, בית המשפט מטיל ספק במעשיות של אכיפת צווי הריסה במקרה זה, בהתחשב בכך שבעבר הקרוב לא נהרסו מבנים מסחריים בכפר קרע. עם זאת, השופט פוסק שלא להמשיך ולעכב את צו ההריסה, ומדגיש את הצורך בעמדה בלתי מתפשרת נגד בנייה בלתי חוקית. המערער מצווה לשאת בהוצאות המשיב, וצו ההריסה יבוצע לאלתר.