בג"צ 6269/12

תקציר

בפסק הדין דן בית המשפט בעתירה שערערה על השימוש בתשתיות אלחוטיות בבתי הספר בשל חשש מהשפעת הקרינה הבלתי מייננת על בריאות התלמידים. העותרים טענו כי הראיות המדעיות שהציגו עדיפות על אלו של המשיבים וביקשו איסור מוחלט על שימוש בתשתיות אלחוטיות בבתי הספר. הם גם קראו למינוי מומחה שימונה על ידי בית המשפט כדי ליישב את הסכסוך. עם זאת, בית המשפט לא מצא עילה מספקת להתערב בהחלטת הרשות הרלוונטית ולא הסכים למנות מומחה. בית המשפט ציין כי מדיניות המשיבה, המפורטת בחוזר משנת 2013, התבססה על מומחיות מקצועית וקיימה איזון בין סיכוני קרינה פוטנציאליים לבין צרכים חינוכיים. מדיניות זו כללה אמצעי זהירות ובדיקות קרינה תקופתיות, כאשר מומחים כמו נציב הקרינה ופקידי בריאות הציבור היו מעורבים בהערכת סיכונים. למרות שהעותרים הציגו חוות דעת מדעיות מנוגדות, קבע בית המשפט כי דעות מקצועיות שונות אינן מצדיקות התערבות כאשר רשות הפעילה את שיקול דעתה במסגרת סבירה. כמו כן, המדיניות תיבחן באופן שוטף לאור התפתחויות מדעיות חדשות. טענות העותרים בדבר אי התאמה בין המדיניות האמורה לבין יישומה לא נתמכו בראיות מספיקות המצדיקות את התערבות בית המשפט. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שכל חריגה שנצפתה במהלך יישום המדיניות אינה מצביעה על בעיה מהותית במדיניות עצמה. בסופו של דבר דחה בית המשפט את העתירה והדגיש כי האחריות להחלטות המדיניות מוטלת על הרשויות המוסמכות וכי אין עילה להתערבות שיפוטית במקרה זה. השופט זילברטל והנשיאה נאור הסכימו עם החלטתו של השופט פוגלמן, ולא ניתן צו להוצאות נגד העותרים.