דב"ע נז/230 - 05

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על גמלת סיעוד שנדון בבית המשפט. אישה בשם פאטמה תורכמאן, ילידת 1922, שעברה בדיקה תפקודית בגיל 73, תביעתה לגמלת סיעוד אושרה בתחילה, אך נדחתה מאוחר יותר על ידי דיווח של אחות. הדו"ח העריך כי פאטמה זקוקה לסיוע משמעותי בהלבשה, לעזרה מסוימת ברחצה ובאכילה, וללא עזרה בניידות או בטיפול אישי. בעקבות זאת החליט המוסד לביטוח לאומי להפסיק את גמלת הסיעוד. התיק הגיע לבית המשפט המחוזי, שפסק לטובתה של פאטמה, וקיבל את תביעתה לאחר שמיעת עדויות ועיון במסמכים. בית המשפט קבע כי פאטמה נזקקה לסיוע אקטיבי לרחצה בשל חוסר יציבותה, ועל סמך זה הגיע למסקנה כי היא תלויה במידה רבה באחרים לצורך הלבשה, רחצה והכנת מזון, ובכך זיכה אותה בגמלת סיעוד. המוסד לביטוח לאומי ערער על פסק דין זה לערכאה גבוהה יותר, בטענה כי היה על הערכאה הנמוכה יותר להסתמך על הערכת האחות בנוגע לרחצה, כי פאטמה לא שיתפה פעולה במהלך ההערכה וכי בית המשפט לא התחשב בסיוע שפאטמה מקבלת ממשפחתה. עם זאת, בית המשפט העליון נתן משקל להערכת הערכאה הנמוכה יותר את הראיות ואת עדויות העדים, ובחר שלא להתערב בקביעות העובדתיות שהתקבלו. בנוסף, תוך הכרה בכך שיש לשקול את עזרתם של בני המשפחה, ציין בית המשפט כי הציפייה לסיוע משפחתי אינה שוללת את הצורך בשירותי סיעוד כאשר נדרש סיוע ממשי פעיל. מאחר שהערכאה הנמוכה יותר קבעה כי פאטמה זקוקה לעזרה משמעותית ובית המשפט העליון לא ראה עילה להתערב בקביעה זו, הוא גם אישר את המסקנה כי היא זכאית לגמלת סיעוד בשיעור של 100%. כתוצאה מכך נדחה הערעור, ופסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר לטובת פאטמה נותר בעינו.