ת"א 18959-09-15

תקציר

התובעת והנתבע היו נשואים בעבר ולאחר פרידתם ניתן לתובעת ייפוי כוח המאפשר רכישת דירה בה תוכל הנתבעת להתגורר, שכן לא היה לה מקום מגורים באותה עת. ייפוי הכוח ניתן בשנת 2002, והדירה נרכשה הן על שם התובע והן על שם הנתבע בשנת 2005. התובע טוען כי הדירה נרכשה מכספו ולאחר שהנתבעת חזרה להתגורר עם אמה, הוא רצה למכור את הדירה אך הנתבע מנע זאת. הנתבע טוען כי התובע חרג מסמכותו בכך שמכר את הדירה ללא ידיעתה או הסכמתה וכי ייפוי הכוח אינו תקף משום שהייתה במצב נפשי לא תקין בעת שחתמה עליו. עוד היא טוענת כי פעולתו של התובע מהווה ניצול לרעה של ההליך בשל השתהותו בעמידה על זכויותיו. בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענות הנתבע. נפסק כי פעולת התובע מחייבת שכן הנתבע לא הוכיח די הצורך כי התובע פעל ללא הרשאה או תוך חריגה ממנה. מצבו הנפשי של הנתבע אינו פוסל את ייפוי הכוח, מה גם שהוא נחתם בפני נוטריון והנתבע לא הביא כל ראיה לסתור זאת. זאת ועוד, טענת הנתבעת בדבר ניצול לרעה של הליכי שיהוי נדחית, שכן מעשיה של התובעת אינם מהווים שימוש פסול בזכות התביעה, ואף מצבה של הנתבעת לא השתנה לרעתה בתקופה זו. לפיכך, התביעה מתקבלת, ההסכם למכירת הדירה תקף, והתובע רשאי לאכוף אותו. השופט מורה על מינוי כונס נכסים להעברת זכויות הנתבע בדירה לתובע ופוסק לתובע 30,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין שישולם על ידי הנתבע.