ת"א 1829-09-18

תקציר

הסכסוך בין התובעות, מ.א.ג. תבור (2001) בע"מ וד.ד. דביר חברה למסחר והשקעות בע"מ, לבין הנתבעת, ארמונות חנה בע"מ, נסוב סביב הפלישה למקרקעי התובעים, הרשומה על שמם. התובעים טוענים כי ארמונות חנה פלשו לחלק מאדמתם ובנו חומת אבן וחניון ללא רשותם. מנגד, טוענת ארמונות חנה כי היה הסכם בין הצדדים המאפשר להם להישאר במקרקעין של התובעים. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח קיומו של הסכם כזה, ובכך דחתה את טענת ההגנה שלה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי טענת התובעים לשיהוי בהגשת התביעה לוקה בחסר, שכן התובעים התנגדו לפלישה במהירות וניסו לפתור את הסוגיה מחוץ לכותלי בית המשפט. באשר לתביעה שכנגד שהוגשה על ידי ארמונות חנה, קבע בית המשפט כי לתובעים ניתן רישיון בלתי חוזר להשתמש ולתפוס את השטח שבמחלוקת. נמצא כי הרישיון הוא תוצאה של הסכם פשרה בין הצדדים, המבטיח את החזקתם של התובעים ללא הפרעה בשטח המדובר. הסכם זה, יחד עם התנהלות הצדדים, הצביעו על אופייה הקבוע של ההרשאה. משכך, דחה בית המשפט את תביעתה הנגדית של ארמונות חנה והורה לחברה לפנות את מקרקעי התובעים ולהרוס את המבנים שהוקמו בהם. בנוסף, נגזר על הנתבע לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. פסק הדין מורה על הוצאת ארמונות חנא מהשטח אליו פלשו בתוך 60 יום ומעניק לתובעים חזקה על אדמתם, ללא כל מכשול.