תע"א 2803/09

תקציר

העובד במקרה זה פוטר על ידי מעסיקו. יחסי עובד-מעביד החלו להתדרדר לאחר שהעובד זכה בכספי ביטוח והביע רצון לפתוח עסק משלו. הסיטואציה הגיעה לשיאה בוויכוח אלים בין העובד למנהל המעסיק, במהלכו פגע העובד ברכוש המעסיק ואף הצית את תלוש המשכורת שלו. בעקבות אירוע זה, הוצא העובד משטח המוסך ולא חזר. המעסיק אף הגיש תלונה במשטרה נגד העובד, מה שהוביל להוצאת צו הרחקה שמנע ממנו ליצור קשר עם המנהל או להיכנס למקום העבודה. בית הדין קבע כי המעסיק פיטר למעשה את העובד. החלטת המנהל שלא לנקוט כל פעולה בעקבות הרחקת העובד ממקום העבודה, יחד עם העובדה שלא הביע רצון בחזרתו של העובד, הביאו לכך שהעובד נותר ללא עתיד מקצועי ברור. חוסר מעש זה מצד המעסיק כמוהו כמתן חופשה ללא תשלום לעובד לתקופה בלתי מוגבלת – מצב שבעבר נקבע כעונש פיטורים. באשר לתביעות העובד לפיצויים, פסק לו בית הדין פיצויי פיטורים בשווי הודעה מוקדמת, משכורת חודשית והוצאות משפט בסך 76,072 שקל. בית הדין לא קיבל את טענת העובד כי שכר היסוד שלו עמד על 8,600 שקל, ובמקום זאת קיבל את טענת המעסיק כי מדובר ב-7,400 שקל. תביעות העובד לפדיון דמי הבראה וקיזוז נדחו, וזאת משום שהמעסיק לא העלה זאת בהזדמנות הראשונה, ולא הוכח כי ההוצאות שנגרמו למעסיק היו תוצאה ישירה של מעשיו של העובד. שני הצדדים עודכנו על פסק הדין, שניתן לערער עליו בבית הדין הארצי בתוך 30 יום.