ת"פ 53714-08-20

תקציר

## ניתוח משפטי: ת"פ 53714-08-20 מדינת ישראל נ' מטטוב **רקע:** הנאשם הורשע ביום 8.3.22 בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ועבירת איומים, לפי סעיפים 275 ו-192 לחוק העונשין. על פי כתב האישום, ב-22.8.19, סירב הנאשם לפתוח את דלת בית הוריו לשוטרים שהגיעו עם צו חיפוש, איים עליהם באומרו שיפגע בהם אם ישברו את הדלת, וביצע תנועות מאיימות וצעק עליהם לאחר שנכנסו לבית. **התפתחות ההליך:** בהתאם לבקשת ההגנה, הופנה הנאשם לתסקיר שירות מבחן, אשר בחן גם את שאלת ביטול הרשעתו. **תסקיר שירות המבחן:** הנאשם, גבר בן 22, רווק, מתגורר עם הוריו ועובד כמתווך נדל"ן. הרקע המשפחתי מורכב, כאשר האב ריצה מאסר ממושך בעברו והיה מכור לסמים, ונבצר מחיי הנאשם עד גיל 12. הנאשם הצהיר כי גדל בסביבה שולית והיה מוקף באנשים בעלי עבר פלילי, דבר שיצר אצלו לחץ וחרדה. הוא סיים 12 שנות לימוד, שירת בצה"ל (השתחרר על רקע פציעה), ועבד בעבודות שונות. הנאשם הודה בעבירות, לקח אחריות והביע חרטה. שירות המבחן התרשם כי הוא מכיר במחיר התסבוכת הפלילית, שואף לשקם את חייו ואת חיי משפחתו, ומבין את חשיבות התעסוקה כשגרה נורמטיבית. הוא סירב להשתלב בהליך טיפולי, אך שירות המבחן התרשם כי הדבר לא פוגע בהמלצתו לבטל את ההרשעה, לאור התפתחותו החיובית בשלוש השנים שחלפו מאז ביצוע העבירה. שירות המבחן ציין כי הנאשם הוא צעיר, ללא עבר פלילי, המנהל אורח חיים נורמטיבי. הרשעתו עלולה לפגוע בתפיסתו העצמית החיובית ובאפשרויות התעסוקה העתידיות. ההליך הפלילי כשלעצמו מהווה עבורו ענישה מרתיעה. הומלץ על ביטול ההרשעה, הטלת 140 שעות שירות לתועלת הציבור (של"צ), וצו מבחן מעקב בשל רישיון קנביס רפואי. **טיעוני הצדדים:** * **המאשימה:** עתרה למתחם ענישה של חודש עד 8 חודשי מאסר, וביקשה לגזור את העונש ברף הנמוך. התנגדה לאי-הרשעה, תוך הפניה לפסיקה המדגישה את חומרת איום על גורמי אכיפת החוק. * **ההגנה:** עתרה לאי-הרשעה, בטענה שמעשי הנאשם נופלים ברף הנמוך, וכי הרשעה תפגע באופן קשה בדימויו העצמי ובאפשרויות התעסוקה העתידיות, במיוחד בתחומי התיווך וההצלה הדורשים עבר פלילי נקי. **דיון והכרעה:** בית המשפט עמד על הכלל המשפטי לפיו "משהוכח ביצוע עבירה, הכלל הוא הרשעה", וכי סטייה מכך תעשה רק במקרים חריגים, בהם קיים יחס לא סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרת העבירה. הלכת בית המשפט העליון (בע"פ 2083/96 תמר כתב) קובעת שני תנאים מצטברים לביטול הרשעה: פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, וסוג העבירה המאפשר ויתור על הרשעה מבלי לפגוע אינטרס ציבורי. **ניתוח סוג העבירה:** בית המשפט קבע כי אמנם מדובר בעבירות הפוגעות בערכי שלטון החוק וביטחון גורמי אכיפת החוק, אך בנסיבות המקרה, הפגיעה בערכים המוגנים היא ברמה מתונה. הסירוב לפתוח דלת והאיומים היו כלליים יחסית, ובוצעו, ככל הנראה, "בסערת רגשות" על רקע נסיבותיו האישיות של הנאשם. בית המשפט השווה את המקרה למקרים אחרים (עניין אבו מדיעם, רע"פ 4475/21 פיראס ואשאחי) בהם בוטלה הרשעה, וקבע כי סוג העבירה והיקף הפגיעה בערכים המוגנים מאפשרים לוותר על ההרשעה. **פגיעה חמורה בשיקום הנאשם:** בית המשפט בחן את הפגיעה הקונקרטית הצפויה לנאשם. הוא הכיר בכך שלנאשם רישיון תיווך נדל"ן, וכי הרשעה עלולה לפגוע באפשרויות תעסוקתו. גם אם לא הוכח נזק קונקרטי מוחלט, ברוח פסיקות עדכניות (כמו עניין קיזר ועניין אבו מדיעם), אשר מדגישות את הגמשת דרישת הנזק הקונקרטי תוך התמקדות בתכלית השיקום, וכן את הפסיקה בע"פ יעקובוביץ' המעדיפה שיקום על פני גישה פורמלית, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לבטל את ההרשעה. **גורמים נוספים שנלקחו בחשבון:** * **אורח חיים נורמטיבי, גיל צעיר, היעדר עבר פלילי:** הנאשם בעל אורח חיים נורמטיבי, צעיר, וללא עבר פלילי. * **הודאה, חרטה, לקיחת אחריות:** הנאשם הודה, לקח אחריות, והביע חרטה. * **חלוף הזמן:** שלוש שנים חלפו מאז ביצוע העבירה, ללא מעורבות נוספת בפלילים. * **המלצת שירות המבחן:** שירות המבחן המליץ על ביטול ההרשעה. * **מורכבות רקע משפחתי וסביבתי:** בית המשפט שקל את הרקע המשפחתי המורכב וההשפעות הסביבתיות השליליות עליהן גדל הנאשם, אל מול התנהלותו הנורמטיבית. * **סירוב להליך טיפולי:** בית המשפט התייחס לסירוב הנאשם להליך טיפולי, אך קבע שבמקרה זה, לאור התפתחותו החיובית בשנים האחרונות והיעדר הסתבכות נוספת, אין לראות בכך עילה לביטול אפשרות סיום ההליך ללא הרשעה. **החלטה:** בית המשפט הורה על **ביטול הרשעת הנאשם**, תוך קביעה כי הנאשם ביצע את העבירה. בנוסף, הוטלו עליו: * 140 שעות של"צ. * צו מבחן למשך 18 חודשים. * התחייבות כספית על סך 5,000 ₪ שלא לעבור עבירות, לתקופה של שלוש שנים. **חידושים משפטיים ודגשים:** 1. **יישום "מקבילית הכוחות":** בית המשפט יישם בפועל את עקרון "מקבילית הכוחות" המצוי בפסיקה, לפיו ככל שעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים פחותה, כך יקל על הנאשם להוכיח כי הפגיעה מההרשעה אינה מידתית, וניתן להסתפק בהוכחת פגיעה כללית. 2. **הגמשת דרישת הנזק הקונקרטי:** ההחלטה מדגימה את ההגמשה ההולכת וגוברת בדרישת הנזק הקונקרטי, בדגש על תכלית השיקום, ובפרט כאשר מדובר בעסקים הדורשים רישוי. בית המשפט בוחן את ההשפעה ה"שלילית" או ה"לא ודאית" על העיסוק, ולא דורש הוכחה של "סגירת עסק" או "מניעת רישיון" באופן מוחלט. 3. **שקילת המכלול האישי:** בית המשפט שם דגש על בחינת ה"עושה" באופן מקיף, תוך התחשבות במורכבות חייו, הרקע המשפחתי והסביבתי, והתפתחותו האישית מאז ביצוע העבירה. 4. **פרשנות גמישה לסירוב טיפולי:** ההחלטה מראה כי סירוב להליך טיפולי אינו בהכרח מהווה מכשול בלתי עביר לביטול הרשעה, במיוחד כאשר מדובר בנאשם ללא עבר פלילי, המפגין התנהלות נורמטיבית לאורך זמן. בסך הכל, מדובר בפסק דין המבטא גישה שיקומית וגמישה, המאזנת בין הצורך בהגנה על אינטרסים ציבוריים לבין הצורך לאפשר לנאשמים, במקרים המתאימים, להימנע מהרשעה שעלולה לפגוע באופן קשה בעתידם.