ע"פ 5964/13

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת למקרה רצח בו נדקר המנוח, אברהם נוריאל, בחזהו ומת זמן קצר לאחר מכן. החשוד, המערער, טען כי מדובר בהגנה עצמית וכי המנוח ארב לו. עם זאת, הרשיע בית משפט קמא את המערער ברצח. המערער ערער על ההחלטה, אך שלושת שופטי בית המשפט העליון אישרו את פסק הדין והמליצו לדחות את הערעור. מהראיות עולה כי רק המערער והמנוח שהו בחדר המדרגות בבניין מגוריו של המנוח בעת הדקירה. למערער ולמנוח היסטוריה של סכסוכים ורגשות רעים זה כלפי זה. גרסתו של המערער על האירועים שהובילו לדקירה לא הייתה עקבית וסתרה עדויות וראיות אחרות. עדי מפתח, ובהם עידן, שהיה עם המנוח רגעים ספורים לפני הדקירה, ואמיר, חברו של המערער, מסרו עדויות מהימנות שסתרו את גרסתו של המערער. כך למשל, תיאורו של עידן את האירועים שקדמו לדקירה היה שונה באופן מהותי מזה של המערער, ממנו עולה כי המערער לא הוזמן לביתו של המנוח כפי שטען. עדותו של אמיר סיבכה את המערער, שכן המערער הודה בפני אמיר כי דקר את המנוח ותכנן זאת מראש. השופטים לא מצאו סיבה להטיל ספק במהימנותם של עדים אלה וציינו כי גרסתו של המערער לאירועים אינה הגיונית, מלאת שקרים וסתירות. הראיות הפיזיות, לרבות מיקום הסכין ששימשה לדקירה, תמכו בעדויות העדים והפריכו את טענות המערער. גם טענת המערער כי לא התכוון להרוג את המנוח אלא רק לפגוע בו נדחתה. השופטים ציינו כי נטל ההוכחה מוטל על המערער להוכיח חוסר כוונה, מה גם שהוא ארב למנוח. הראיות לא תמכו בטענת המערער, והגנתו החלופית לא הייתה סבירה. השופט י' עמית, יחד עם השופטים א' פוגלמן וא' ברון, הגיעו למסקנה כי הרשעתו של המערער ברצח צריכה לעמוד בעינה, והמליצו לדחות את הערעור על הסף.