בר"ע 782/05

תקציר

המשיב טען, כי למנהל ההוצאה לפועל אין סמכות לדון בבקשה למתן הוראות שהגיש המבקש, שכן היא נתונה באופן בלעדי לבית המשפט המחוזי כבית משפט לעניינים מנהליים. עם זאת, בית המשפט מצא כי מאחר שהמבקש פנה למשיב בשם כונס הנכסים, באמצעות ייפוי כוח, ובהתחשב באופי הסכסוך, למנהל ההוצאה לפועל הייתה סמכות להכריע בעניין. בית המשפט דחה את טענתו המקדמית של המשיב בדבר היעדר סמכות. לגופו של עניין, טענה המבקשת כי ראש ההוצאה לפועל שגה בפירוש הסכם מכר בינה לבין כונס הנכסים, וכי לעירייה לא היה מעמד לפרש את ההסכם שהיא לא הייתה צד לו. המשיב תמך בפרשנותו של ראש ההוצאה לפועל. בית המשפט לא מצא לנכון להכריע בסוגיית פרשנות הסכם המכר, אך ציין כי ההסכם עשוי להיות נתון לשני פרשנויות שונות: האחת מבוססת על כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים, והשנייה מבוססת על הבנתו של צד שלישי. עוד טען המבקש, כי החלטת ראש ההוצאה לפועל מנוגדת לפסיקה בדבר חובת כונס הנכסים לשלם חובות עירוניים שהתעוררו טרם מינויו. המשיב, לעומת זאת, טען כי הנוסח החד-משמעי של הפקודה הרלוונטית מאפשר לה לסרב לתת את האישור הנדרש. בית המשפט הסכים עם המבקש, והדגיש כי הפקודה היא כלי מינהלי לגביית חובות ואינה יכולה לגבור על זכויות מהותיות של נושים אחרים. לפיכך, העירייה לא יכלה לסרב לתת את האישור על בסיס חובות עבר, שכן הדבר פגע בעקיפין בתיק ההוצאה לפועל ובקופת הכונס לנושים. בנוסף, בית המשפט מצא כי המבקש פנה לעירייה בשם כונס הנכסים, מה שהופך את הסכסוך לסכסוך ישיר בין הכונס לבין העירייה. במחלוקת זו ידו של כונס הנכסים הייתה על העליונה, והעירייה נדרשה לתת את האישור. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור והורה למשיב להנפיק למבקש "תעודת היעדר חובות". כן חויב המשיב בכיסוי הוצאותיו של המבקש ושכר טרחת עורך דין.