עב"ל 19796-04-20

תקציר

פסק הדין דן בתנאי הזכאות לקבלת גמלת נכות כללית לפי פרק י"א לחוק הביטוח הלאומי. הפרק מגדיר "מבוטח" כתושב ישראל מגיל 18 עד גיל פרישה, ו"נכה" כמי שיכולתו לעבוד או להשתכר הופחתה ב-50% לפחות בשל ירידת ערך. כדי לתבוע את הגמלה, על האדם לעמוד בתנאי סף מסוימים, לרבות הקריטריונים הרפואיים הקבועים בחוק, ולהיכנס תחת ההגדרה של "נכה". ההגדרה אינה כוללת עקרות בית, אלא אם כן עבדו בתקופות מסוימות שקדמו לתביעה או עמדו בתנאים אחרים. בית המשפט מותח ביקורת על אופייה המפלה והארכאי של הגדרה זו, אך מכיר בתפקידה בפרשנות החוק לשם שמירה על שוויון וכבוד האדם. "המועד הקובע", שהוא המועד שבו מתחילה אי היכולת לעבוד עקב ליקוי, הוא גם גורם קריטי בקביעת הזכאות. פסק הדין בוחן עובדות של מקרה בו המשיב חווה ירידה משמעותית בהכנסותיו החל משנת 2007 עקב ליקוי רפואי והגיש תביעות לקצבת נכות בשנים 2006, 2013 ו-2015. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לראות את "המועד הקובע" לתביעת המשיב כמועד התביעה השנייה או השלישית, קרי 2013 או 2015, בהתאמה, שכן אין קשר ברור בין הירידה בהכנסה לבין הפגיעה הרפואית. בנוסף, עברה התעסוקתי של המשיבה והיעדר החמרה במצבה הרפואי אינם מצדיקים את סיווגה כ"מבוטחת שכירה". לבסוף, קצבת נכות אינה נחשבת הכנסה מעבודה לפי פקודת מס הכנסה. אשר על כן, הערעור לסווג את המשיבה כ"עקרת בית" לצורך גמלת נכות מתקבל, והחלטת המוסד מתקבלת. פסק הדין מדגיש את הצורך בתיקון חקיקה שיתייחס להגדרה המפלה של "עקרת בית".