ע"א 8170/22

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המבוסס אך ורק על המידע שסופק בפסק הדין: **ניתוח משפטי: ע"א 8170/22 ו-ע"א 1391/23 – "ניקיונית" עדי בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ** **מבוא** הליך זה בפני בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים נוגע לערעורים שהוגשו על ידי המערערת, "ניקיונית" עדי בע"מ, נגד פסק דינו החלקי ופסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' גונטובניק). הסכסוך התגלע בין חברת ניקיון, המעסיקה בתשלום הלומי קרב נכי צה"ל, לבין בנק הפועלים בע"מ, אשר שכר את שירותי הניקיון של המערערת בין השנים 2006 ל-2017 לניקוי מסופים חיצוניים של סניפיו. המערערת טענה כי על המשיב לשלם לה סכום כולל של 9,869,019 ש"ח בגין עבודות שביצעה. **החלטת בית המשפט המחוזי** בית המשפט המחוזי, בפסק דינו החלקי, דחה את כלל עילות התביעה שהעלתה המערערת נגד המשיב. עם זאת, בפסק דין משלים, נקבע כי על המשיב לשלם למערערת סכום של 290,749 ש"ח בתוספת מע"מ, בגין הפרשי הצמדה שלא שולמו. הערעורים שלפני בית המשפט העליון מתייחסים לקביעות אלו. **החלטת בית המשפט העליון** בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, החליט לדחות את הערעורים. ההחלטה מתבססת על מספר עקרונות ושיקולים משפטיים: 1. **אי התערבות בקביעות עובדתיות ומהימנות:** בית המשפט העליון הדגיש כי הוא שקל את הטענות שהועלו בכתב ובעל-פה, ומצא כי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. זאת, מכיוון שקביעות אלו נסמכות באופן מובהק על ממצאי עובדה ועל הערכת מהימנות של עדויות שהוצגו בפניו. התערבות ערכאת ערעורים בקביעות אלו תיעשה במשורה רבה, כאשר ההימנעות מכך היא עקרון יסוד בדיני הראיות ובדיני סדר הדין האזרחי. 2. **הכרעה בין חוות דעת מקצועיות:** חלק משמעותי מההליך בבית המשפט המחוזי כלל התמודדות עם חוות דעת מקצועיות שהוגשו על ידי הצדדים. בית המשפט העליון קבע כי ההכרעה בין חוות דעת אלו, שהיא משימה עיקרית של הערכאה הדיונית, נעשתה כראוי על ידי בית המשפט המחוזי, ואין מקום להתערב בה. 3. **סמכות לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי:** בית המשפט העליון אימץ את פסק הדין החלקי והמשלים של בית המשפט המחוזי מכוח סמכותו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. תקנה זו מאפשרת לבית המשפט העליון, מטעמים מיוחדים, לאמץ באופן מלא את פסק הדין של הערכאה הדיונית מבלי להאריך בפירוט, במקרים בהם מצא כי אין עילה להתערב. 4. **היעדר צו להוצאות:** לאור נסיבות העניין, בית המשפט העליון קבע כי לא ייעשה צו להוצאות. משמעות הדבר היא שכל צד יישא בהוצאותיו, ולא הוטלה על המפסיד (במקרה זה, המערערת) החובה לשלם הוצאות למנצח (המשיב). קביעה זו יכולה לנבוע ממגוון שיקולים, כגון חוסר הלימה בין סכום התביעה המקורי לסכום שנפסק בפסק הדין המשלים, או מורכבות התיק. **עקרונות משפטיים וחידושים** במקרה זה, בית המשפט העליון ממחיש את עקרונות היסוד של סדר הדין האזרחי, ובפרט את הגבלת ההתערבות של ערכאת ערעורים בהחלטות הערכאה הדיונית. התמקדות בית המשפט בקביעות עובדתיות, הערכת מהימנות והכרעה בין חוות דעת מקצועיות מדגישה את תפקידה של הערכאה הראשונה כ"פוסקת" את העובדות והראיות. החידוש המשמעותי ביותר בהליך זה, כפי שעולה מהפסק דין, הוא הדרך שבה בית המשפט העליון השתמש בסמכותו לפי תקנה 148(ב). הדבר מצביע על חוסר טעם בהרחבת הדיון בערכאה העליונה, כאשר פסק הדין של בית המשפט המחוזי נתפס כאיתן וסביר, ואינו מצדיק דיון מעמיק נוסף. **סיכום** בית המשפט העליון אימץ את קביעותיו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מדגיש את חשיבותם של ממצאי עובדה, הערכת מהימנות והכרעה בין חוות דעת מקצועיות. הערעורים נדחו, וכל צד יישא בהוצאותיו. המקרה ממחיש את הגבולות של התערבות ערכאת ערעורים ואת יישום סעיף 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.