ע"פ 2490/14

תקציר

הכרעת הדין היא תוצאה של דיון בערעור על גזרי דינם של שני מערערים שהיו מעורבים בשוד בנסיבות מחמירות של קשישה. הדיון התמקד בחומרת העונשים שהטיל בית המשפט המחוזי, בפרט לעניין עונשי מאסר וקנס, והאם הם פרופורציונליים לחומרת העבירה. בא כוח המשיבים הסכים כי החלפת הקנס אינה משקפת את היחס המקובל, ובית המשפט הסכים לשנות את יחס ההמרה משישה חודשים לחודשיים מאסר בגין אי תשלום. באשר לתנאי המאסר, בית המשפט הכיר בעקרון האחידות בגזר הדין אך הדגיש כי זהו שיקול אחד מני רבים בגזר הדין. בית המשפט הצדיק את ההבדלים בעונשם של שני המערערים – שהיו שותפים לפשע – על יסוד נסיבותיו של כל אחד מהם, קרי העובדה שהמערער 1 היה קטין בעת ביצוע העבירה, דבר שיש לו השלכות שונות בחקיקה ובפסיקה. בית המשפט הכיר באופיו המחמיר של השוד ובצורך להגן על שכבות חלשות בחברה, תוך שימת דגש על חומרת הפגיעה בקשישים. עוד צוין, כי עונש המאסר שנגזר על המערער 1 יכול היה להיות חמור יותר, בהתחשב בנסיבות. בדעת רוב, השופט נ' הנדל והשופט ש' ג'ובראן, החליטו לדחות את ערעוריהם של שני המערערים על תנאי המאסר שנגזר עליהם, תוך התערבות רק בהחלפת הקנס, שנקבע כי עונשם של חודשיים מאסר יהיה הולם יותר. השופט מ' מזוז הסכים לקביעה זו בעניין המערער 1, אך חלק על חלקו לטובת המערער 2, וטען לקיצור תקופת המאסר, נוכח הפער המשמעותי בין עונשם של שני השותפים לבין הנסיבות המקלות לטובת המערער 2.