בג"צ 778/08

תקציר

המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה משלושה טעמים מרכזיים. ראשית, חוסר הניקיון של העותרים בהצגת טענותיהם, הכרוך בהסתרת עובדות מהותיות, כגון הדיונים הקודמים של הוועדה המאוימת בעניינם. שנית, יש לדחות את העתירה בשל אי מיצוי כל ההליכים העומדים לרשותם ופנייתם ישירות לבית המשפט. לבסוף, שיקול דעתם העצמי של העותרים מהווה עילה לדחייה, שכן מתברר כי שהו בישראל שלא כדין למרות דחיות קודמות של בקשותיהם להיתרים. בית המשפט מסכים עם טענות המשיבים ומוצא כי העתירה אינה עומדת בדרישות להצלחת הבקשה, ועל כן יש לדחות אותה על הסף מכל הטעמים שצוינו על ידי המשיבים. החלטה זו מקבלת משנה תוקף נוכח השיהוי הניכר של העותרים בפנייתם לבית המשפט, ובית המשפט מדגיש כי על העותרים למצות תחילה את כל דרכי הפתרון האחרות בטרם יפנו אליו. לפיכך העתירה נדחית על הסף, אם כי בית המשפט מציין כי אם העותרים סבורים שנסיבות חייהם השתנו, עליהם לפנות תחילה לוועדה למאבק באיומים בבקשה מעודכנת.