ע"פ 553/81

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת למקרה של נשיאה והחזקה של נשק שלא כדין, בעקבות רכישה ומכירה חלקית של רימונים על ידי המערער, עומר קלבוני. קלבוני הורשע בבית המשפט המחוזי על סמך עדויותיהם של שותפיו סויסה ואוחיון, ועד נוסף, מחאג'נה, שנמלט מהארץ. השאלה המרכזית הייתה האם בית המשפט המחוזי התיר בצדק את השימוש בהודעתו של מחאג'נה במשטרה כראיה, לאחר שלא היה זמין להעיד בבית המשפט. בית המשפט העליון קבע כי בעוד שעדויות של שותפים לפשע יכולות לחזק זו את זו, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות כאשר הן הראיה היחידה. באשר לדבריו של מחאג'נה, קבע בית המשפט כי לא מתקיים המבחן לקבילות לפי סעיף 10א(ב) לפקודת הראיות, שכן המניע הדומיננטי לבריחתו היה עשוי להתחמק מעונש, ולא פחד מהמערער או ממערכת המשפט. עובדה זו, יחד עם היעדר הוכחה ללחץ כלשהו מצד המערער על מחאג'נה, הפכו את הודעתו לבלתי קבילה. עם זאת, היו די ראיות, כולל דו"ח פגישה, כדי לבסס את הרשעתו של קלבוני ברכישת רימונים, למרות הראיות הבלתי קבילות לגבי מכירת חלקם. בית המשפט דחה גם טענות הנוגעות לסוגיות זיהוי וזמינות חומר חקירה להגנה, וקיבל את העונש של 7 שנות מאסר כנדרש. השופט לנדוי נתן את פסק הדין, שאליו הסכימו השופטים כהן וביסקי, ובכך ביטל את ההרשעה במכירת רימונים ודחה את הערעור על הרכישה, תוך דחיית הערעור על גזר הדין.