ע"א 483/65

תקציר

הערעור במקרה זה נסוב סביב בקשה לאכיפת פסק בורר. המערערים טענו כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר להאריך את המועד להתנגדות המשיב לאכיפת פסק הבוררות התבססה על נימוקים שגויים. העילה הראשונה להחלטה, כי ההודעה על בקשת האכיפה הוגשה שלא כדין, נדחית שכן התנהלות המשיב הצביעה על ויתור על פגמים כלשהם בשירות. טענתו השנייה של השופט, כי היו טעמים מיוחדים המצדיקים את ההארכה, מתקבלת. מחלתו ואשפוזו של המשיב, כפי שעולה מתצהירו, מהווים סיבה מיוחדת תקפה לפי הדין הרלוונטי. יתר על כן, העובדה שהמשיב ביקש הארכה עד ליום 8.10.1965, בעוד בית המשפט האריך אותה עד ליום 10.10.1965, אינה מהותית, שכן המועד האחרון נקבע לדיון בבקשת ההארכה, ולמשיב לא הייתה שליטה עליה. לפיכך הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם למשיב הוצאות בסך 500 ל"י.