ו"ע 6026/03

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על סיווג המס של עסקת מקרקעין בין בעל קרקע לבין עיריית ירושלים. העירייה הפקיעה חלקים מרכושו של בעל הקרקע לצורך סלילת כבישים ושילמה לבעל הקרקע פיצויים בגין ההפקעה, וכן בגין פגיעה בשווי יתרת הקרקע, לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. בהסכמת הצדדים לא פורטו מרכיבי הפיצוי. בעל הקרקע ערער על החלטת המס של מינהל מיסוי מקרקעין בירושלים, שסיווג חלק מהפיצויים כתמורה ממכירה מרצון, ואילו בעל הקרקע טען כי יש לסווג את כל הפיצויים, כולל זה של יתרת הקרקע, כפיצויי הפקעה. השופטים קבעו כי לרשות המסים שיקול דעת לבחון את מהותה הכלכלית האמיתית של עסקה ולסווגה בהתאם, גם אם ההסכם בין הצדדים מציג אותה אחרת. הם מצאו כי בעל הקרקע לא הוכיח כי שווי יתרת הקרקע ירד עקב ההפקעה, ולכן היה מוצדק לסווג את הפיצוי בגין קרקע זו כתמורה ממכירה מרצון. השופטים קיבלו את טענת רשות המסים כי יש להביא בחשבון תכניות קודמות לקרקע בעת קביעת רכיבי הפיצוי שנקבעו בהסכם, וכי יש לחשב את הפיצויים ששולמו בגין ההפקעה וירידת ערך הקרקע על פי תכניות אלה. השופטים פירטו את סיווג שטחי הקרקע השונים ואת האחוזים המקבילים מסך הפיצויים שיש לייחס להם. לבסוף אישרו השופטים את ההכרה בהוצאות וקבעו כי כל צד יישא בהוצאותיו.