רע"פ 8609/20

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של הבקשה, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את בקשת המבקש. הצו המנהלי להריסת הבניין של המבקש הוא סופי, שכן הערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, שדחה בקשת ביטול, נדחה בעצמו. בית המשפט המחוזי עיכב תחילה את ההריסה עד להכרעה בהתנגדות המבקש לוועדה המחוזית, והאריך עיכוב זה פעמיים. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט נגעה להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.11.2020, שסירב לדחות עוד יותר את ביצוע הצו לאחר פסק הדין בערעור. הקרקע עליה בנה המבקש מסגרת מגורים מיועדת לשימוש חקלאי ולא למגורים, הן על פי התכנית הנוכחית והן על פי התכנית שהופקדה. לפיכך, התנאים לפי סעיף 254י לחוק, האוסרים על עיכוב בהריסה אם העבודה אינה עומדת בתכנית החלה, אינם מתקיימים. למרות שסעיף 254ח, בניגוד לסעיף 254ט, אינו מחייב התאמה לתכנית לצורך עיכוב ביצוע, החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הערר אישרה את צו ההריסה ומנעה כל עיכוב ביצוע. החלטה זו מתיישבת עם תיקון 116, שמטרתו לצמצם את העיכובים בהליכי אכיפה בעבירות תכנון ובנייה, ולהבטיח כי הבנייה הבלתי חוקית לא תישאר עומדת על כנה ללא הגבלת זמן. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית, והצו הארעי לעיכוב ביצוע ההריסה מבוטל.