ע"א 4354/22

תקציר

במקרה משפטי זה, בית המשפט המחוזי דחה בעבר בקשה לאישור תובענה ייצוגית הקשורה לתביעות זיהום מים נרחבות, בנימוק של היעדר עילה קניינית וסוגיות התיישנות. בערעור אושר כי בעוד שליחידים אין זכות קניין במקורות המים של המדינה, קיימת זכות אדם לגישה למים. למרות ההגבלה על תביעות קנייניות, החליטה ערכאת הערעור לקבל את הערעור בדבר התיישנות, תוך הכרה באופיין המתמשך של העוולות הסביבתיות הנטענות. בית המשפט הדגיש כי הן רשלנות והן הפרת חובה חקוקה ביחס לזיהום מים יכולות להיחשב כ"עוולות מתמשכות", המטילות חובות שוטפות על מזהמים למנוע ולתקן נזקים. הודגש עקרון "המזהם משלם", המחזק את האינטרס החקיקתי והציבורי במיצוי הדין עם המזהמים. ההחלטה דוגלת בהגנה על הסביבה באמצעות אכיפה אזרחית, תוך הכרה במגבלות הסעדים המנהליים והפליליים. לפיכך אושר הערעור עבור קבוצת המבקרים בשמורת הטבע עין בוקק, כאשר בית המשפט התיר את המשך התביעה הייצוגית בעילה של רשלנות והפרת חובות סטטוטוריות. מאמציהם של המערערים הוכרו בפסיקת הוצאותיהם המשפטיות בשל חשיבות הנושא. חוות דעתו של השופט א' ברון, שנתמכה על ידי השופטים גרוסקופף ורונן, זכתה לשבחים כתרומה משמעותית לתקדים המשפטי הישראלי, במיוחד עם פרישתו של ברון.