ב"ל 63203-11-19

תקציר

התובע, נגר ומסגר, תבע את הנתבע וביקש להכיר בנזקי העבודה שלו – בפרט תסמונת CTS ונזקי עור בידיו – כ"תאונות עבודה" כהגדרתן בחוק הביטוח הלאומי. התובע טען כי פגיעות אלו נבעו ממיקרוטראומה שנגרמה לו במשך שנים של שימוש בכלים רוטטים ולא רוטטים וחשיפה לחומרים שונים במסגרת עבודתו. בית המשפט הכיר בכך שתיאוריית המיקרוטראומה יכולה לאמת את טענת התובע, אך על התובע לספק ראיות לפגיעות קלות חוזרות ונשנות. באשר לטענת תסמונת CTS, בית המשפט מצא את עדותו של התובע בנוגע לשימוש הקבוע שלו בכלים רוטטים כאמינה, והעריך את השימוש בחצי שעה עד שעתיים ביום במשך תקופה של 15 שנה. בית המשפט קיבל זאת כבסיס אפשרי למיקרוטראומה והורה על הערכת מומחה רפואי כדי לקבוע קשר סיבתי בין התסמונת לבין תנאי העבודה. באשר לנזקי עור, טענה התובעת לחשיפה לחומרים שונים וחילקה אותם לשתי קבוצות. בית המשפט בחן את שתי הקבוצות ומצא כי בעוד שקבוצת החומרים הראשונה הייתה בשימוש יומיומי, עדותו של התובע עצמו סתרה זאת, והראתה כי עובד ביצע משימות אלה מדי יום. בקבוצת החומרים השנייה נעשה שימוש לסירוגין, והתובע לא הצליח לכמת את החשיפה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא הוכיח חשיפה חוזרת ונשנית לחומרים אלו ולכן לא עמד בדרישות לתביעה מבוססת מיקרוטראומה. משכך, נדחתה התביעה בגין נזקי עור, אך תביעת תסמונת CTS תעבור הערכת מומחה רפואי. ההחלטה התקבלה בהתאם.