ת"א 58252-11-19

תקציר

התובע, מטפל ברפואה משלימה, תבע את חברת הביטוח הנתבעת בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. הסוגיה המרכזית במקרה זה הייתה האם קיים קשר סיבתי בין התאונה למצבה הנוכחי של התובעת. התובעת טענה כי חיפשה טיפולים חלופיים מיד לאחר התאונה וכי נכותה הנוכחית נבעה מכך. עם זאת, הראיות הראו כי התובעת לא פנתה לטיפול רפואי עד ארבעה וחצי חודשים לאחר התאונה, והטיפולים שקיבלה בתקופה זו לא הוכחו כקשורים לתאונה. יתר על כן, תיאוריו של התובע את הופעת הכאב לא עלו בקנה אחד עם הרשומות הרפואיות. המומחה העיד כי פריצת דיסק משמעותית, כפי שסבלה התובעת, הייתה אמורה לגרום לתסמינים מיידיים, מה שהוביל אותה לפנות לטיפול רפואי באופן מיידי. בית המשפט מצא את חוות דעתו של המומחה סבירה ותואמת את הראיות. עוד צוין כי התנהלותה של התובעת אינה תומכת בטענותיה, שכן היא חיפשה במקביל טיפולים אלטרנטיביים וקונבנציונליים ותיאורי התקפי הכאב שלה תאמו את ביקוריה אצל רופאים קונבנציונליים. בנוסף, לתובע הייתה היסטוריה רפואית נקייה, אך בית המשפט סבר כי אין בכך כדי לבסס קשר סיבתי. ככלל, בית המשפט קבע כי התובעת לא הצליחה להוכיח קשר סיבתי בין התאונה למצבה הנוכחי ואימץ את חוות דעת המומחה. כתוצאה מכך פסק לה בית המשפט פיצויים בסך 23,500 ש"ח, לרבות כאב וסבל, אובדן הכנסה, סיוע צד ג' והוצאות.