בש"א 5043/90

תקציר

המבקשים, בן ואשתו, בנו בית על רכושה של המשיב, אמו של הבן, על פי הסכם המעניק לו מעמד של "בן יורש" במשק הוריו. המשיבה הקשישה והתשושה ביקשה למכור את זכויותיה ללא הסכמת המבקשים. בית המשפט המחוזי פסק לטובתה, והביא את המבקשים לערער לבית המשפט העליון תוך בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית המשפט העליון דחה את הבקשה, בנימוק שהמבקשים לא עמדו בשני התנאים לעיכוב ביצוע: הראשון, הוכחת סיכויי הצלחה גבוהים בערעור, שהמבקשים לא עמדו בו, ושנית, הוכחת ביצוע מיידי יגרום נזק בלתי הפיך, שגם אותו עלולים להקשות המבקשים. בפסק הדין הודגש כי פסק הדין לא קבע את זכויות המבקשים, אלא רק נתן תוקף להסכם ולזכותה של האם למכור ללא הסכמתם. בנוסף, המבקשים הסתירו מידע בדבר האפשרות לחלק את הקרקע, ולא טענו כי לערעורם סיכויי הצלחה גבוהים. משכך, דחה בית המשפט העליון את בקשתם, וחייב את המבקשים לשאת בהוצאותיו של המשיב בסך 2,000 ₪. החלטה זו מחזקת את החשיבות של עמידה בשני התנאים לעיכוב ביצוע מוצלח וטיפול מהיר בבקשות מסוג זה.