עמ"ש 280/99

תקציר

פסק הדין דן בשלוש מחלוקות עיקריות הנוגעות לחישובי המס על מכירת מקרקעין. ראשית, שיטת חישוב ניכויי הפחת, אשר פסק בית המשפט לטובת המשיב, בקובעו כי הראיות שהציגו המערערים בדבר מצב המבנים בעת המכירה אינן רלוונטיות, והם לא הביאו ראיות בדבר מצבם בעת הרכישה. שנית, בית המשפט מצדד במשיבה בסוגיית השבח האינפלציוני, ומסכים כי החוק אינו מבחין בין השבחה אינפלציונית לבין השבחה ריאלית לעניין כלל ההשבחה. לבסוף, גם חישוב המס המבוסס על שווי הרכישה נפסק לטובת המשיב. בית המשפט מכיר בכך שבנסיבות מיוחדות, התמורה החוזית עשויה לסטות משווי השוק; עם זאת, פסקי הדין הקודמים ותכלית החוק תומכים בטענת המשיב כי יש לחשב את המס על פי התמורה בפועל. פסק הדין נוגע גם לערעור אזרחי 366/99, שם המערערים לא הציגו אישור מפקיד השומה להפחתת סכום ההשבחה בגין קיזוז הפסדים, ובכך דחו את תביעתם. השופטים מציעים לדחות את הערעורים המאוחדים ולחייב את המערערים בהוצאות משפט. ההחלטה תועבר לבאי כוח הצדדים.