עת"מ 23691-07-25

תקציר

ניתוח זה מתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים שהוצגו בהחלטת בית המשפט בעניין סמכות השיפוט. **העיקרון המשפטי: סמכות השיפוט הבלעדית של בית הדין לעבודה במכרזים הקשורים לעבודה** * העיקרון המשפטי המרכזי הקבוע בהחלטה זו הוא סמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה בעניינים הנוגעים לקבלה של אדם לעבודה, בין אם מדובר בעותר ציבורי ובין אם מדובר בעובד ספציפי. * עיקרון זה נגזר מסעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, המעניק לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית בכל הנוגע להעסקת עובדים. * ההחלטה מבהירה במפורש כי סעיף 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, המעניק סמכות לבתי משפט לענייני מכרזים, מוגבל באופן ספציפי למכרזים ל*ביצוע עבודה* ואינו חל על מכרזים ל*קבלת אדם לעבודה* או קידומו. **חדשנות משפטית: פרשנות מרחיבה של סמכות בית הדין לעבודה בתהליכי גיוס** * חידוש משפטי משמעותי שהודגש הוא הפרשנות המרחיבה של סמכותו של בית הדין לעבודה להקיף *את כל שלבי* הליך המכרז להעסקה. זה כולל את שלב הבחירה על ידי ועדת מכרזים ושלב האישור על ידי גוף מנהל. * בפסק הדין מודגש כי מנדטו של בית הדין לעבודה הוא לרכז ולהתמקצע בסוגיות יחסי עבודה, ולחייב אותו להתייחס לא רק להיבטי הליבה של דיני העבודה אלא גם לסוגיות משפטיות נלוות, לרבות המשפט המנהלי, המתעוררות במסגרת סכסוכים ביחסי עבודה. * פסק הדין מוסיף וקובע כי היעדר יחסי עבודה ישירים בין העותרת (אגודה ציבורית) לבין המשיבה (חברה ממשלתית) אינו שולל מבית הדין לעבודה את סמכותו. זה מרחיב את סמכותו של בית המשפט להגן על שלמות תהליכי ההעסקה במגזר הציבורי. * עוד קבע בית המשפט כי צירופו של גוף רגולטורי (משרד האוצר/רשות החברות הממשלתיות) כמשיב אינו משנה את סמכותו העקרונית של בית הדין לעבודה, במיוחד כאשר המחלוקת העיקרית נוגעת לתהליך ההעסקה של החברה הממשלתית. **יישום תקדים והבחנה:** * ההחלטה מסתמכת במידה רבה על תקדימים מבוססים, ובראשם *בג"ץ 657/03 עיריית רהט נ. אלפארונה* ו-*עע"ם 5292/17 סלים סולימאן נ' אחמד ג'בארין*. מקרים אלה סיפקו את הפרשנות הבסיסית שסמכות השיפוט של בתי המשפט המנהליים על מכרזים מוגבלת לביצוע עבודה, ולא להעסקת אנשים. * פרשת *סולימאן* משפיעה במיוחד בקביעה כי סמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה לפי סעיף 24(א)(1א) לחוק בתי הדין לעבודה גוברת על הוראות חוק בתי המשפט לענייני מכרזים. * בית המשפט מבחין בין המקרה הנוכחי לבין מצבים שבהם בית המשפט הגבוה לצדק עשוי לדון בעניינים, ומציין כי סמכותו של בית המשפט העליון מקבילה וכי הוא נמנע פעמים רבות מלדון בתיקים המצויים בסמכות השיפוט של בתי משפט אחרים, כגון בית הדין לעבודה. היעדר תקדים בו נדונה עתירה דומה בבית משפט מנהלי מחזק עוד יותר הבחנה זו.