בג"צ 442/71

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון עסק בבקשתו של מאיר לנסקי, יהודי מארה"ב, לקבל אשרת עולה מכוח חוק השבות. בית המשפט אישר את החלטת שר הפנים לשלול מלנסקי את האשרה, בנימוק של עברו הפלילי וקשריו לפשע המאורגן, שנחשבו כעלולים לסכן את שלום הציבור – תנאי לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות. בית המשפט עמד על הקריטריונים לקיומו של "רישום פלילי" וציין את התנאי הכפול לשלילה: רישום פלילי וסיכון שלום הציבור. מעורבותו בעבר של לנסקי בעבירות הימורים בפלורידה ובניו יורק, קשרים עם עבריינים ידועים והיסטוריה של פשע מאורגן היו חלק בלתי נפרד מהחלטת בית המשפט. בית המשפט דחה את טענות בא כוחו של לנסקי, שהדגיש את הזמן שחלף מאז הרשעתו האחרונה ואת היעדר פעילותו הפלילית בתקופה האחרונה, והעלה את האפשרות של רפורמה בשל גילו. למרות טענות אלה וביקורת על הראיות המבוססות על עדויות שמיעה, בית המשפט מצא את הערכתו של שר הפנים מוצדקת, בהתחשב בחומרת עברו של לנסקי ובסכנות האפשריות של חדירת הפשע המאורגן לישראל. בית המשפט ציין את הצורך למנוע מישראל להפוך למקלט לאנשים הנמלטים ממשפט והכיר במורכבות ובסיכונים של פעילותו לכאורה של לנסקי מדיווחים ועדויות מבוססים. משכך, נקבע כי דחיית בקשתו של לנסקי היא צעד הכרחי לשמירה על שלום הציבור ועולה בקנה אחד עם כוונת החוק, למרות חשיבותה הבסיסית של זכות העלייה. הצו המותנה בוטל, ולנסקי חויב לשאת בהוצאות המשפט.